דרורי ניצן נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה בסדר דין מהיר, על סך של 50,000 ₪, שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעת, לתשלום תגמולי ביטוח, עקב אובדן מוחלט שנגרם לרכב התובע, אשר מכוסה בפוליסת ביטוח מקיף שהנפיקה הנתבעת לתובע. סכום התביעה כולל גם פיצוי בגין נזקים והוצאות שנגרמו לתובע כתוצאה ממחדליה של הנתבעת. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד נהג הרכב שפגע ברכב התובע וכן כנגד המבטחת של הרכב האמור.

תמצית התביעה

התובע הינו בעלים של רכב מסוג סוזוקי, שנת יצור 1996. הנתבעת הינה חברת ביטוח, אשר ביטחה את הרכב בפוליסת ביטוח מקיף בזמנים הרלוונטיים לתביעה. ביום 5/9/06, נהגה אשתו של התובע ברכב ועצרה ברמזור אדום. רכב צד ג' 1 פגע ברכב התובע מאחור, דחף אותו קדימה וגרם לתאונת שרשרת, שבה היו מעורבים סה"כ ארבעה כלי רכב. התאונה ארעה כתוצאה מהרשלנות הבלעדית של רכב צד ג' 1. כתוצאה מהתאונה, נפגעה אשתו של התובע ונזקקה לטיפול רפואי. התאונה דווחה למשטרת ישראל על ידי התובע.

התובע פנה מיד לאחר התאונה לקבלת תגמולי ביטוח מנציג הנתבעת, שהינו סוכן הביטוח של התובע, ששמו בן ציון הלוי. התובע העביר את הטיפול בידי הסוכן ולא הורה לו לתבוע את צד ג' דווקא. התובע ביקש באופן המהיר ביותר לקבל את תגמולי הביטוח, שכן היה זקוק לרכב באופן מיידי, לצרכים שלו ולצרכי רעייתו.

הסוכן לא פעל באופן סביר, לא גרם לכך כי התובע יקבל את מלוא הפיצוי ואף גרם לסחבת ולעיכוב בקבלת הכספים, עד כדי כך שהתובע נאלץ להגיש נגדו תלונה בפני המפקח על הביטוח. הסוכן אף לא העביר לתובע עותק מפוליסת הביטוח, למרות שנדרש לעשות כן. הסוכן הפנה את התובע לשמאי ולמוסך "שיר", שעימו עובדת הנתבעת ו/או סוכן הביטוח. על פי חוו"ד שמאית של השמאי גינדי ומאחר ונגרם לרכב אובדן כללי, נקבע כי הסכום לפיצוי לתובע, עומד על סך של 28,420 ₪ (לאחר הפחתת 1,240 ₪ בגין שבע בעלויות קודמות והפחתת 1,550 ₪ בגין שרידים ובתוספת גרירה בסך 210 ₪).

משלא קיבל את תגמולי הביטוח, התובע נאלץ ליטול הלוואה כספית מהבנק, בגובה מחיר המחירון של הרכב, בסך של 30,000 ₪ (בפריסה לתקופה של שנתיים בריבית 13%) וזאת על מנת לכסות על ההוצאות שנצברו עקב התאונה, לרבות הוצאות נסיעה ומוניות. סוכן הביטוח התחייב בפני התובע ובפני מנהל הבנק של התובע, כי התובע יקבל סכום של 30,000 ₪ תוך ארבעים וחמישה ימים, לכל היותר. כוונת התובע מלכתחילה הייתה לקבל את ההלוואה לתקופת גישור של כחודש ימים, על סמך המצג של הסוכן, אולם בדיעבד, נאלץ לשאת בתשלומי ריבית מכבידים לתקופה ארוכה.

התובע טוען כי פנה לסוכן מלכתחילה כדי להפעיל את הפוליסה שלו. התובע לא פנה לנתבעת כדי לקבל אישור על אי הגשת תביעה בקשר למקרה, אלא פעל לפי מה שנדרש ממנו לפי סוכן הביטוח. התובע פעל על פי חוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), כאשר הוא הודיע למבטחת שלו מיד לאחר קרות מקרה הביטוח. התובע נהג לפנות לנציגי הנתבעת כדי לברר בכל הנוגע לתביעתו והיה נענה כי תביעתו בטיפול.

כתוצאה מכל האמור לעיל, נגרמו לתובע נזקים כדלקמן: 28,210 ₪ בגין האובדן הכללי לרכב, 210 ₪ עבור גרירה, 1,100 ₪ שכ"ט שמאי, 1,000 ₪ ריבית והצמדה על הסכומים הנזכרים לעיל, 5,000 ₪ השבת תשלומי הריבית, 1,500 ₪ בגין השבת הוצאות נסיעה, אבדן זמן והתרוצצויות ו-20,000 ₪ עבור חסרון כיס והתרוצצויות. התובע מעמיד את תביעתו על 50,000 ₪.

תמצית ההגנה והודעת צד ג'

הנתבעת טוענת כי התובע מעולם לא תבע את פוליסת הביטוח שלו אצלה ואף להפך, הוא פנה אליה במפורש כדי לקבל אישור על אי הגשת תביעה בגין המקרה כדי לתובע את צד ג'. חרף זאת, ולתדהמתה, הגיש תביעה משפטית לביהמ"ש. התובע בחר על דעת עצמו לפנות לשמאי פרטי, לשם קבלת אומדן נזקים ומבלי שניתנה לנתבעת אפשרות לבדוק את הרכב על ידי שמאי מטעמה. בכך מנע התובע מהנתבעת לברר את חבותה כאמור בסעיף 24 לחוק חוזה הביטוח.

הנתבעת טוענת כי, בכל מקרה, יש להפחית את דמי ההשתתפות העצמית בהתאם לפוליסה, בסך 1,599 ₪, מכל סכום שייפסק לתובע, ככל שייפסק. הנתבעת טוענת כי האשמה הברורה בגין התאונה מוטלת על רכב צד ג', שפגע ברכב התובע מאחור ולא שמר מרחק וכי על המבטחת של הרכב האמור לשפות את התובע ו/או את הנתבעת על הנזקים שנגרמו לתובע.

הנתבעת טוענת שסוכן הביטוח הציע לתובע להפעיל את הפוליסה, אולם התובע סירב לכך וזאת מאחר וידע כי הדבר יגרור הפסד פרמיה ותשלום בגין השתתפות עצמית. בהתאם לכך, דרש התובע לתבוע את צדדי ג'. התובע פעל על דעת עצמו ולא קיבל את המלצת סוכן הביטוח. מעבר לטיעונים הנ"ל, הכחישה הנתבעת באופן כללי את כל שאר טענות התובע בתביעתו. הנתבעת טוענת בהודעת צד ג' כי על צדדי ג' לשפות אותה בגין כל סכום שתחויב לשלם לתובע, שכן צד ג' 1 אחראי לתאונה באופן מלא וצד ג' 2 הנו המבטחת שלו.

תמצית טענותיהם של צדדי ג'

צדדי ג' טוענים כי יש לדחות את התביעה ואת ההודעה, שכן התובע לא פנה בדרישה לנתבעת בהתאם לתנאי הפוליסה וגרר את כל הצדדים לבית המשפט שלא לצורך. כמו כן, נטען כי הנזקים הנטענים מוכחשים וכי צדדי ג' שומרים על זכותם להגיש חוות דעת שמאית נגדית. עוד לפי הטענה, דין ההודעה להימחק שכן עילת התביעה הינה חוזית ואילו עילת ההודעה נזיקית. צדדי ג' טוענים עוד כי חוות הדעת מטעם התובע מתעלמת מנזק קודם שנגרם לרכב התובע בשנת 2002 ואשר בעטיו הוכרז הרכב כאובדן להלכה, עם נזק בשיעור של 47.7%, כעולה מחוות הדעת השמאית שניתנה בזמנו בקשר לתאונה האמורה. עוד נטען, כי רכב התובע הינו יד שמינית וכי גם נתון זה לא נלקח בחשבון בחוות דעת התובע. מעבר לכך, הכחישו צדדי ג' באופן כללי את כל שאר הטענות שבתביעה ובהודעה.

דיון

במסגרת פרשת הראיות שמעתי את עדותו של התובע וכן את עדותו של סוכן הביטוח, בן ציון הלוי מטעם הנתבעת וכן את חקירתו של השמאי אמנון ניקריטין, שהגיש חוות דעת מטעם צדדי ג'. כל העדים למעט השמאי העידו בחקירה ראשית ונגדית וזאת משלא ניתנה קודם לכן הוראה על הגשת תצהירי עדות, אם כי עדותו של התובע כוללת גם את האמור בכתב התביעה, על רקע תצהיר האימות שהוגש מטעמו ואשר באת כוחו ביקשה מבית המשפט כי יראה בו כתצהיר עדות ראשית מטעמו וללא התנגדות מטעם הצדדים האחרים בעניין זה. הצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ בפניי.

ניתן באופן כללי לחלק את ראשי הנזק שנתבעו בתביעה לשני סוגים, האחד, נזק ישיר שנגרם כתוצאה מהתאונה, הכולל את הפיצוי בגין האובדן המוחלט והוצאות בגין שכ"ט שמאי וגרירה; הסוג השני, עניינו נזקים עקיפים שנגרמו לתובע בגין המקרה ובהם השבת תשלומי הריבית בגין ההלוואה וכן פיצוי בגין אובדן זמן, נסיעות והתרוצצויות. כמו כן, על רקע נסיבות העניין, יש לחלק את הדיון להתנהלות הצדדים עד להגשת התביעה ולהתנהלותם לאחר מכן.

התנהלות הצדדים עד הגשת התביעה; מי אחראי לכך שלא שולמו תגמולי ביטוח לתובע מאת הנתבעת

למעשה, המחלוקת העיקרית בין הצדדים באשר להתנהלות עד הגשת התביעה, מתמצית בכך שמחד, התובע טוען כי פנה לסוכן הביטוח לצורך קבלת תגמולי הביטוח במהירות האפשרית מאת הנתבעת ו/או מאת צד ג' ואילו הנתבעת טוענת שהתובע ביקש במפורש לתבוע קודם כל את צד ג', כדי לחסוך בהשתתפות עצמית ואובדן פרמיה ולא ביקש מעולם לתבוע את הפוליסה שלו אצלה.